גניבת זרע
גניבת זרע הינו מונח המתאר תחושה של גבר, אשר אישה הרתה מזרעו בניגוד להסכמתו, ידיעתו ו/או הסכמתו – כל זאת מתוך הנחה ו/או מצג כי האישה מוגנת מפני הריון לא רצוי.
ההלכה הקובעת כיום בעניין הינה כי כשהגבר מקיים יחסי מין עם אישה , נוטל על עצמו את האחריות לכל תוצאה ולכל התפתחות היכולה לנבוע מכך. נקבע כי הגבר צריך להביא בחשבון אפשרות סבירה כי האישה תהרה ממנו.
במצב זה יחויב הגבר, לעולם, במזונות ילדו הקטין– כאשר אין חשיבות לנסיבות בהן בא הילד לעולם.
הפיתרון למצב זה הינו במישור דני הנזיקין ו/או דני החוזים , השוללים מצג שווא או מצג כוזב וכן מכוח עקרון תום הלב.
יובהר כי הוכחת גניבת זרע במישור האזרחי הינה קשה ביותר, הן בשל העובדה כי ברוב המקרים, כמעט בלתי אפשרי לספק ראיות לכך כי הגבר דרש מן האישה להשתמש באמצעי מניעה בטוחים או לחלופין כי האישה עצמה הציגה מצב בו טענה בפניו כי אכן משתמשת בגלולות והרתה למרות זאת. טענה נוספת המקשה על התביעה היא כי לגבר יש רשלנות תורמת.
חיוב הגבר בבדיקת רקמות?
העקרון הוא כי אין פוגעים בכבודו של אדם. לא ניתן לכפות על אדם לתת את דמו לצורך בדיקה או מכל סיבה אחרת, אולם זכות זו כפופה לזכויותיהם של אחרים ונבחנת מתוך התחשבות ובהקפדה על זכויותיהם של אחרים, ובמיוחד כשמדובר בקטינים.
מול זכות האב עומדת זכות יסוד של הקטין לכבוד כאדם, וזכותו לדעת את מוצאו ומיהו אביו.
בתחרות בין שתי זכויות יסוד אלה גוברת זכותו של הקטין. כאשר גבר מסרב לערוך בדיקת רקמות שמורה
הזכות לשופט להסיק מהסירוב כי הגבר הינו אבי הקטין ולהכריז עליו כאביו.